הפגרה
שנה שלמה חיכיתי לה….הפגרה.
אני מחלק את התקופה הזאת לשניים.
הפגרה מתחילה בסערה ובמוטיבציה גדולה לא להתאמן, לאכול ג'אנק וללכת לישון ממש מאוחר. את הריקנות של חוסר מטרה ויעד קרוב תופסים כל אותם הדברים שנדחקו הצידה, בעיקר בשבועות האחרונים.
בראש ובראשונה זה זמן משפחתי יקר מפז. למרות שלאורך השנה כולה אני קנאי בטירוף לזמן המשפחתי שלי. אם בטיולים בימי שבת מיד אחרי הרכיבה, אם זה בחופשים המשפחתיים השנתיים או סתם בארוחות הערב המשותפות. הזמן המשפחתי הכי חשוב לי. אבל יחד עם זאת, בתקופת הפגרה יש לא מעט זמן פנוי, הגוף משמעותי עייף פחות ואפשר למשוך את הימים לארוכים יותר. זה הזמן להנות כמה שיותר יחד.
הפגרה זה הזמן להשקיע בבית. כל אותם דברים "קטנים" שדחיתי, כעת, אין יותר תירוצים ואפשר וצריך לטפל בהם. זה הזמן לסדר את הארון, לתקן את הברז שדולף, הדלת שחורקת ועוד איזה פרויקט צביעת הסלון ,שיהל יושבת לי על הראש לגביו 😊.
חברים. זמן חברים. מבלי נקיפות מצפון, מבלי להיות לחוץ על השעון והזמן "המבוזבז" לא על אימונים. פשוט להנות מהרגעים האלה של סתם לשבת ולדבר עם חבר.
המחשבות על האימונים מתחילים לצוץ לרוב לקראת הסופ"ש. לאורך השבוע הראשון אני מדחיק את נושא האימונים, לא מכוון את השעון לשעות הבוקר המוקדמות ולא כועס על עצמי. למרות שהמחשבות על האימונים מתחילות לצוף, כאבי השרירים והשלד, מזכירים למוח, שזה בסדר ואפשר לקחת כמה ימים של מנוחה. סבלנות היא שם המשחק.
אבל לקראת הסופש, בדרך כלל כבר ביום חמישי/שישי, המנגינה מתחזקת. הגוף מרגיש שמשהו חסר. אני עובר בחדר האימונים שלי לקחת משהו, ורואה את ההוקה קרבון X2 שלי, בודדות. מתחילה להיות פתאום התרגשות בגוף. אני מחליט לקחת את האופנים לחנות ולסדר אותם אחרי התחרות, להחליף גלגלים, לסדר את הברקסים ולנקות אותם מהג'לים והאיזוטוני. המגע והקרבה אליהם כבר גורמים לי להרגיש טוב יותר. אני עוד לא אצא לאימון, אבל עצם ההכנה שלהם מקרבת אותי עוד צעד לתחילת עונה ארוכה ומרגשת.
אני בכול זאת מרשה לעצמי לגנוב עוד כמה ימים לחופש מאימונים, למנוחה מנטאלית ופיזית. יש לי עוד כמה דברים שאני רוצה להספיק. מחכה שזה כבר יציף אותי לגמרי ואחזור כשאני טעון לגמרי.
כי זמן משפחתי זה הכי!
לחלום.להאמין.להשיג.
